זיהוי סימנים לאובדנות בקרב בני נוער (פרופ׳ יוסי לוי בלז)

פרופ' יוסי בלז בוידאו (8:47 דקות) עבור קופת חולים כללית, נותן מדריך להורים למניעת אובדנות בקרב בני נוער. לרבות זיהוי סימנים לאובדנות. הוידאו לפניכם, מתחתיו נמצא התמלול, מחולק ומעובד לפורמט קריא יותר:

הדלת נעולה, כבר שעות. מבחוץ נמצאים הורים מודאגים, מודאגים מאוד. כבר כמה ימים שהבן או הבת מסתגרים, כועסים. האם הוא בדיכאון? האם הוא בסיכון להתאבדות? מה עושים?

הבעיה המדאיגה

התאבדות היא סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב בני נוער בישראל, ושיעורי האובדנות בקרב בני נוער בעולם עלו בעשרות אחוזים בשנים האחרונות. במאמר הזה ננסה להבין מהם הגורמים לאובדנות בקרב בני נוער, מהם סימני האזהרה, מה נכון לעשות ולאן כדאי לפנות.

תקופת ההתבגרות – זמן מטלטל

גיל ההתבגרות, שהיום כבר מתחיל מגיל עשר בערך, הוא תקופה מטלטלת מאוד. שינויים גופניים רבים, סערות רגשיות, חיפוש זהות, חשיפה לרשתות חברתיות, שאלות של דימוי עצמי, כל אלו הם רק חלק קטן ממה שחווים הצעירים בשלב הזה.

מתי המצוקה הופכת לסיכונית?

מתי נדע שהמצוקה היא יותר מנורמלית? מתי היא הופכת לסיכון אובדני? לפני הכל, כאשר הקושי במצוקה חריפה, או כשיש הפרעה נפשית כמו חרדה ברקע, אז הסיכון לאובדנות גדל, וצריך לשים לב. ההפרעה הנפשית הקשורה ביותר לאובדנות היא הדיכאון.

הבנת דיכאון אמיתי

נכון, לכולנו יש ימים של דכדוך ומצב רוח ירוד. זה רגיל ונורמטיבי, בטח לבני נוער. זה לא דיכאון. דיכאון הוא מצב של ירידה דרמטית בתפקוד, שנמשכת יותר משבועיים. מצב רוח ירוד ומתמשך, חוסר הנאה מדברים שאנחנו עושים.

למשל, הילד שאהב לנגן בגיטרה, או הילדה ששמחה ללכת לצופים, ופתאום הם מפסיקים, מפסיקים ליהנות מהדברים האלו וזונחים אותם. זה אולי הסימן הראשון לדיכאון.

סימני אזהרה נוספים לדיכאון

יש גם סימנים נוספים שחשוב לשים לב אליהם:

• שינויים בשינה: הילד מתעורר הרבה בלילה, קם לפנות בוקר, או להפך, לא מצליח לצאת מהמיטה, ישן כל הזמן.
• שינויים בתאבון: חוסר רצון לאכול עד כדי ירידת משקל חריפה.
• פסימיות: מחשבות של ייאוש, חוסר תקווה, אמירות כמו "אין סיכוי שמשהו ישתנה", "הכל אבוד".
• כעס ורגזנות: לפעמים דיכאון מתבטא גם בכעס ורגזנות, עצבנות בכל מצב.
• הסתגרות: התבודדות, סימנים שליליים, במיוחד אצל בני נוער שבדרך כלל הם מאוד חברותיים ופתוחים.

אירועים טריגרים

חשוב גם לשים לב לאירועים משמעותיים שהילד חווה, טריגרים שיכולים להגביר את הסיכון. אירועים טראומטיים כמו גירושין או אובדן דמות משמעותית, יציאה מהארון, פגיעה מינית או פיזית, פרידה מבן זוג, חרם, שיימינג, בריונות או איומים ברשתות, כולם יכולים להיות תמרורי אזהרה חשובים שהילד עובר משבר חריף.

לפעמים מספיק פוסט מעליב באינסטגרם או תמונה אינטימית שהופצה ללא רשות כדי לעורר תחושה שהכל אבוד ואין טעם לחיים. במצבים כאלה חשוב שלא נתעלם ולא נגיד "זה יעבור". חשוב לקחת את הנושא ברצינות ולפעול באופן ממוקד. התנהגות אובדנית היא לא פעם אימפולסיבית, ולכן לפעולה מהירה והחלטית יש חשיבות רבה.

מה עושים – כיצד לעזור

נערה במצוקה מרגישה שהחיים בלתי נסבלים והרצון למות מופיע כי היא מרגישה שהיא לא יכולה להמשיך לחיות ככה. נער במשבר אובדני רואה את העולם בשחור ולבן ומרגיש כמו במנהרה בה בלתי אפשרי לראות פתרונות אחרים למצב. זה נראה כאילו הפעולה האובדנית היא המוצא היחיד האפשרי.

הצעד הראשון – שיחה

הפעולה הראשונה שיכולה להציל חיים זה לפנות ולדבר עם הנער או הנערה. נכון, לפעמים נראה שהם בכלל לא מוכנים לדבר, אבל זהו, שזה מתעתע. בני הנוער רוצים שמישהו ידבר איתם, יוכל להקשיב למה שהם עוברים, להבין אותם. לעיתים הרצון הזה מתחבא תחת התנהגות מתנגדת או אפילו מתריסה.

לכן חשוב לא לוותר, להגיד שאתם מודאגים וחשוב לכם לדבר איתם, גם כשהם או אתם כועסים. נערים ונערות אובדניים הם תמיד אמביוולנטיים ומחפשים דרכים שיאפשרו להם לצאת מהמצב הקשה, גם אם זה לא נראה כך.

הצעת חלופות ופתרונות

אחרי שהקשבתם, נסו לעזור להם להתגבר על המכשלות הללו, דרך הצעת חלופות למצב הקשה:

• שאלו אותם על דרכי התמודדות שהצליחו להם בעבר
• על דרכים להסחת הדעת מהמצוקה, כאלו שהם יודעים שעובדים להם
• שאלו אותם על אנשים או פעולות שגורמות להם להרגיש יותר טוב
• ספרו גם על ההתמודדויות שלכם ופתרונות שעזרו לכם בילדותכם

הילדים יכולים לראות שאפשר דרך הסיפורים שלכם להמשיך הלאה ולהתגבר. ואם אתם מרגישים שהנער או הנערה לא מרגישים נוח בשיחה איתכם, הציעו מישהו אחר, כמו בן משפחה, מדריך בתנועה, יועצת בית ספר, או כל מישה שיוכל לסייע כאן.

השאלה הישירה – שובר מיתוסים

ואולי יותר מהכל, וחשוב לי להגיד לכם את זה באופן אישי, חשוב לשאול ישירות על אובדנות. המיתוס שלפיו אם נדבר על אובדנות נכניס לילדים רעיונות הוא שגוי, והוא עולה לנו בחיי אדם. לשאול על אובדנות באופן ישיר זה לא מסוכן.

שאלה ישירה תוכל לאפשר דיבור כנה על הנושא, ותאפשר גם הקלה ובקשת עזרה. זה יכול לעזור אם תסבירו למה אתם שואלים. למשל:

• "שמתי לב שאתה מאוד עצוב לאחרונה. האם יש לך מחשבות לפגוע בעצמך?"
• "אני רואה שאת מסתגרת, עצבנית ומוטרדת מאוד. האם חשבת שאת מעדיפה כבר למות? האם חשבת על אובדנות?"

שאלה ישירה יכולה ממש להציל חיים.

התמודדות עם חשש מאובדנות

אם יש חשש מאובדנות, איך מתמודדים?

הגנה והשגחה

הדבר הראשון זה להשגיח: להרחיק מסביבתם אמצעים מסוכנים כמו נשק או כדורים.

שמירה על קשר: חשוב במצב כזה לשמור על קשר מתמשך עם הנער או הנערה. לאפשר להם להיות בחדר נעול רק לזמנים קצובים, תוך ביסוס תקשורת רציפה.

מעקב ובדיקה: ואם החשש גדול ואין תקשורת טובה, גם לבדוק מה שלומם דרך תשאול חברים, או אפילו לעבור יחד איתם על תכנים בטלפון שלהם, כמו קבוצות הוואטסאפ או פוסטים באינסטגרם.

במצבים חריפים ומסוכנים אנחנו צריכים לעשות הכול, כולל לבדיקה של החפצים שלהם והתכתובות שלהם כדי לשמור עליהם. כמובן שנשמור את הפעולות האלו רק למצבים מסוכנים באמת, אולם כשיש סיכון אובדני אנחנו חייבים לפני הכול לשמור על החיים של הילדים שלנו.

קבלת סיוע מקצועי

אם הבן או הבת חווים משבר חריף או דיכאון ומחשבות אובדניות, חשוב מאוד לפנות לקבל סיוע מקצועי. אפשר לפנות לרופא הילדים או המשפחה לטיפול רגשי באמצעות קופת החולים או באופן פרטי.

חשוב לדעת שמחשבות אובדניות נוטות לבוא וללכת. לכן אם קבעתם פגישה, לכו אליה, גם אם המצב ישתפר פתאום. טיפול יסייע לילדים לפתח מיומנויות התמודדות מול מחשבות אובדניות גם בעתיד.

ואם הנער והנערה לא רוצים לבוא, לכו אתם, תוכלו לקבל כלים לעזור להם, וגם דרכים לשכנע אותם לקבל עזרה.

מקרה חירום

במקרה חירום של סיכון אובדני חריף, יש לגשת עם הנער או הנערה ללא דיחוי למיון הקרוב אליכם, בלי להסס.

לסיכום

בואו נסכם. זה חשוב להכיר את הסימנים, לדעת לגשת לנושא ולא להתעלם, לקיים שיחה פתוחה עם הילדים שלנו ולשאול אותם ישירות על אובדנות. ככה נוכל לזהות בזמן סיכון אובדני ולטפל בו.

התאבדות היא לא גזירת גורל, ויש הרבה מה לעשות כדי למנוע אותה.