ג׳וד חזרה מחופשה וקבלה תוצאות לא טובות מהפטסיטי…
מצד אחד שיתפה שהיא חווה שיוויון נפש מצד שני כעס.
כעס על הבדיקה שלא התקיימה בסבב הקודם ואולי הייתה קריטית ויכלה להציל אותה …
כעס על בי״ח שלא חוזר ולא נותן מועד לתור לרופאה להבין איך ממשיכים מכאן….
אני מכירה את הכעס, אצלי הוא היה כבוש, הוצאתי אותו רק בשיחות עם איילון (אפילו לא ידעתי שאני כועסת עד שלא קראתי שוב את השיחות אחרי שהספר יצא)
הכעס היה שחקן משמעותי אצל משה, כעס על איילון, כעס על המוסד…
לימים למדתי שכעס הוא אחד מרכיבי האבל על אובדן
אז יצרנו אותו היום ביומן, קרענו דפים, הדבקנו בגסות, צבענו באקריליק והוספנו גם תחבושות גבס.
אצל ג’וד התחבושות חובשות את הכעס וגם כובשות אותו.
והשלווה וההשלמה יש בהם תנועה וים וצבעוניות הרמונית.
אצלי הכעס השתלט על הכל, קורע, פוצע מבפנים
תחבושות הגבס מרככות אותו מעט, מחברות אותו לשלווה ולהשלמה.
חסרות לי עדיין המילים – מותר לך לכעוס!!!
