מי אני
אני מירב שפירא. עד גיל 57 פסעתי בשבילי החיים 'הרגילים'
ילדות במושב חגור, שירות צבאי בגדוד צנחנים, לימודים באוניברסיטה ת"א תואר ראשון במדעי המדינה ושני במניהל עסקים, הקמת משפחה משמחת 4 ילדים וכלב בבית פרטי – הגשמת החלום הישראלי.
לצד גידול המשפחה הקמת חברה סי.אי. מידע שיווקי – יזמות עסקית שהצליחה. במקביל לבית ולעבודה פיתחתי חיים רוחניים עשירים לימודי ימימה 5 שנים ולאחריהם משנת 2012 לימודים במרכז לוהאריה שהיא הבית הרוחני שלי עד היום.
מסלול מוכר ידוע מובן…
עד ה-26 במרץ 20. היום שאיילון בני היקר והאהוב מת מאובדנות. חוויתי התרסקות לרסיסים, שאפילו לא ידעתי על קיומם… חוויתי כאב שלא דימיינתי.
בתוך השבר התחיל ביני לבין איילון שיח על בסיס יומי, לא תמיד היה ברור לי עם מי אני מדברת אבל האמונה שהנשמה היא נצחית ורק הגוף הפיזי מת, היתה קיימת בי עוד קודם לכן. אמונה שמבוססת על השנים הארוכות של הלימודים הרוחניים. הלימודים במרכז לוהאריה לימדו אותי כי אנחנו חלק מדבר גדול הרבה יותר, הגוף הפיזי הוא רק חלק ממי שאנחנו. ועוד למדתי ממורתי לוהאריה כי 'דבר לא משתנה הוא רק משנה צורה'.
השיחות עם איילון לאחר מותו יצרו בנינו גשר, עליו אנחנו פוסעים גם היום. בנית הגשר בנינו מבוססת על אבני הבנין של אהבה ורצון לשמר קשר ועל אמונה שזה אפשרי. הבניה דרשה נחישות והתמדה והתעלות מעל הספק. הגשר הזה שנבנה בין איילון לביני, יצא כספר וגשר בין העולמות הוא פרוס עכשיו בפני כל מי שיבחר לפסוע עליו, כדי לשמר קשר בין החיים למתים. וגם כדי להבין מה מתחולל בנפשם של המתמודדים עם מחשבות אובדניות.
מאז מותו של איילון התמה של בנית גשר הפכה להיות מהותית בחיי, לא רק בהקשר של השיח בין החיים למתים כפי שאנחנו עשינו אלה בדברים רבים אחרים שאני עושה.
הפעילות למניעת אובדנות – מבוססת על ההבנה של התהום הפעורה בנפשם של מתמודדי הנפש, תהום בין האופן שבו הם חווים את עצמם ואת החיים לבין מה שהיו רוצים. התהום הפעורה בינם לבין האנשים הקרובים אליהם ורוצים לעזור. התהום הפעורה מול עינהם וליבם של בני המשפחה של המתמודדים ושל כלל החברה כלפי הנושא. גם בנושא האובדנות יש לי רצון לבנות גשרים כדי שכולנו נכיר אותם ונוכל לפסוע עליהם בבטחה, לטובת הדבר
אני מתנדבת בעמותת בשביל החיים ובתנועת מש״ה
, בנוסף הקמנו כאן באתר את אלומת איילון, לכבודו ולזכרו של איילון. אלומת איילון, נועדה לספק מידע לבני משפחה וקרובים של מתמודדים, מידע שיכול לתמוך אותם במסע הארוך והמורכב בו הם נמצאים.
בנוסף מצאתי כי היצירה היא דרך מופלאה לבנות את הגשרים בין כל החלקים הפנימיים שלנו, אלו שאנחנו מאוד גאים ושמחים בהם ואלו שדורשים ריפוי ותמיכה. היצירה ביומן המסע הויזאולי מאפשרת למשתתפים לעבור תהליכי טרנספורמציה משמעותיים באמצעות היצירה בקלות בשמחה, היצירה מאפשרת לנו ליצור גשר בין מי שאנחנו היום למי שנרצה להיות עוד רגע.
הגשר כשהוא בנוי מאפשר לנוע בבטחה בין 2 גדות התהום. האתגר הוא לרצות לבנות את הגשר ואז לפתח את היכולת הפנימית וארגז הכלים לבנות את הגשר, ולאחר מכן להסכים לנוע עליו.
אני מזמינה כל מי שחפץ בכך לפסוע על הגשרים שכבר פרוסים או להיעזר בי לבנות את הגשרים בחייו, דרך הספר "גשר בין העולמות", סדנאות יצירה, בליווי וטיפול אישי, בטיפולי לוהארטיקה, בהרצאות ובמידע המוגש באלומת איילון.
כאשר אנו פוסעים בשבילי החיים, בין אם לאיטנו ולהנאתנו ובין אם במרוץ 'החייבים' ו'הצריך', בכל קצב בו אנו פוסעים, יש את הרגע בו הרגשנו התהום נפערת לרגלינו. כל אחד מאיתנו ההולכים בדרך מכיר את הרגע שבו הרגיש שבצעד הבא הוא נופל לתהום.
זה יכול להיות כי גילו אצלנו או אצל משהו קרוב אלינו מחלה קשה, כי פוטרנו מהעבודה, כי התגרשנו/נפרדנו, כי מת לנו אדם יקר ועוד ועוד
הרגע הזה בו אנו פוגשים את התהום הוא רגע בחירה.
מה לעשות?
להשאר קפוא במקום, ללכת אחורה או לבנות את הגשר.
לכל אחת מהבחירות יש הגיון פנימי.
אני בחרתי ובוחרת לבנות את הגשר.
אחרי מותו של בני איילון מהתאבדות, חוויתי התרסקות לרסיסים, שאפילו לא ידעתי על קיומם…
חוויתי כאב שלא דימיינתי.
בתוך השבר התחיל ביני לבין בני המת שיח על בסיס יומי, לא תמיד היה ברור לי עם מי אני מדברת אבל האמונה שהנשמה היא נצחית ורק הגוף הפיזי מת, היתה קיימת בי עוד קודם לכן. אמונה שמבוססת על שנים ארוכות של לימודים רוחניים. שנים של לימודים באוניברסיטה הקוסמית לימדו אותי כי אנחנו חלק מדבר גדול הרבה יותר, הגוף הפיזי הוא רק חלק ממי שאנחנו. ועוד למדתי ממורתי לוהאריה כי 'דבר לא משתנה הוא רק משנה צורה'.
השיחות עם איילון לאחר מותו יצרו בנינו גשר, עליו אנחנו פוסעים גם היום.
בנית הגשר בנינו מבוססת על אבני הבנין של אהבה ורצון לשמר קשר ועל אמונה שזה אפשרי.
הבניה דרשה נחישות והתמדה והתעלות מעל הספק.
הגשר הזה שנבנה בין איילון לביני, יצא כספר וגשר בין העולמות הוא פרוס עכשיו בפני כל מי שיבחר לפסוע עליו, כדי לשמר קשר בין החיים למתים. וגם כדי להבין מה מתחולל בנפשם של המתמודדים עם מחשבות אובדניות.
מאז מותו של איילון התמה של בנית גשר הפכה להיות מהותית בחיי, לא רק בהקשר של השיח בין החיים למתים כפי שאנחנו עשינו אלה בדברים רבים אחרים שאני עושה.
הפעילות למניעת אובדנות – מבוססת על ההבנה של התהום הפעורה בנפשם של מתמודדי הנפש, תהום בין האופן שבו הם חווים את עצמם ואת החיים לבין מה שהיו רוצים.
התהום הפעורה בינם לבין האנשים הקרובים אליהם ורוצים לעזור. התהום הפעורה מול עינהם וליבם של בני המשפחה של המתמודדים ושל כלל החברה כלפי הנושא.
גם בנושא האובדנות יש לי רצון לבנות גשרים כדי שכולנו נכיר אותם ונוכל לפסוע עליהם בבטחה, לטובת הדבר אני מתנדבת הנושא והקמתי כאן באתר את אלומת איילון, לכבודו ולזכרו של איילון. אלומת איילון, נועדה לספק מידע לבני משפחה וקרובים של מתמודדים, מידע שיכול לתמוך אותם במסע הארוך והמורכב בו הם נמצאים.
בנוסף מצאתי כי היצירה היא דרך מופלאה לבנות את הגשרים בין כל החלקים הפנימיים שלנו, אלו שאנחנו מאוד גאים ושמחים בהם ואלו שדורשים ריפוי ותמיכה.
היצירה ביומן המסע הויזאולי מאפשרת למשתתפים לעבור תהליכי טרנספורמציה משמעותיים באמצעות היצירה בקלות בשמחה, היצירה מאפשרת לנו ליצור גשר בין מי שאנחנו היום למי שנרצה להיות עוד רגע.
הגשר כשהוא בנוי מאפשר לנוע בבטחה בין 2 גדות התהום.
האתגר הוא לרצות לבנות את הגשר ואז לפתח את היכולת הפנימית וארגז הכלים לבנות את הגשר, ולאחר מכן להסכים לנוע עליו.
השותפים שלי לדרך...
